מה נשים רוצות (גרסת הסלסה)

רקדנית סלסה יקרה, אם מצאת את עצמך בלפחות שתיים מהסיטואציות הנ”ל, סימן שאת מכורה. ברוכה הבאה :). רקדן סלסה יקר, כאן תוכל להתחיל להבין את התשובה לשאלה הגדולה שהאנושות טרם פתרה – מה נשים רוצות. בהצלחה!

 

“הגעתי למועדון באיחור, השעה 10 וחצי, אמצע השיעור… פתאום הוא ניגש אליי, או יותר נכון, מקפץ לעברי משום מקום, מביט אליי בעיניים מתחננות ואומר: אמממ חסרות לנו בנות בשיעור, בואי אלינו!”

אני יודעת. אני יודעת שהמחשבה הראשונה העולה במוחך היא: “אמממ…. ביי”.
אבל עצרי רגע: כמה פעמים בחייך הובטחה לך תהילת עולם? האמיני לי, אם את נכנסת לשיעור הסלסה הזה – את מינימום אלוהים בשביל כל גברברי הקבוצה. תחשבי על זה שנייה… כל השיעור הם למדו סלסה עם האוויר, עם “קספר”, אחד עם השני, התחננו וחיכו ל-Dame המיוחל, והנה, את! – את החתיכה (דו משמעי ;)) שתשלים את הפאזל! את התגשמות החלום! את באמת הולכת לוותר על זה?

“איזה שעמום.. הוא רקדן מתחיל, הייתי בטוחה שהוא תותח… או, מעולה – יש ברייק! – אעשה כאילו השיר נגמר! בייוש!”

בנות, אוי לכן! דעו לכן כי יש מקום מיוחד בגיהנום לבנות שלא רצו לרקוד עם מתחילים בסלסה ונטשו אותם באמצע שיר. אנא מכן, השקיעו ברקדני העתיד, וחשוב מזה – ביחסי האנוש שלכן! זכרו תמיד כמה חסרות ביטחון הייתן אתן בצעדיכן הראשונים בעולם הסלסה. גלו קצת אמפתיה!
ואם אמפתיה לא מדברת אליכן (נשים רעות, רעות!), אז זכרו… העולם הוא עגול – יום יבוא והרקדן המתחיל הזה, שהותרת המום וכואב ברחבה, יהפוך לרקדן הסלסה הכי מבוקש.. ויום אחד, כשתרקדו יחד בהרמוניה מושלמת, ואת תתפללי שהשיר לעולם לא ייגמר, יהיה ברייק . . . .

“בדיוק הסתיים שיר, אני מזיעה ומתנשפת – מתה לשתות (או לפחות למצוא ראי לבדוק את מצב השיער), והוא בא ומזמין אותי לרקוד בדיוק עכשיו! איזה חוסר רגישות!”

בנים יקרים, מסתבר שכמו בחיים, כך גם בסלסה – אינכם מבינים רמזים. אז נעשה את זה כמה שיותר ישיר:
זה אולי יפתיע אתכם, אבל בתור רקדניות, יש לנו צרכים נוספים – חוץ מלרקוד, כגון: לנשום.
אז אנא, אם אתם רואים אותנו במצב נזיל, תחכו לפחות שיר.

 

“אופס… הוא עושה לי תרגילים שאני לא מכירה ואין לי מושג מה אני אמורה לעשות.. הכי טוב שפשוט אצחק!”

יקירתי, במקרה הטוב – הוא חושב שאת מפגרת.
במקרה הרע – הוא חושב שאת צוחקת עליו!
בינינו, הרי אין סיכוי בעולם שתכירי את כל התרגילים שיש בסלסה. אז במקום להיות מובכת מאי-ההבנה ולהגיב בקיפאון (או בצחוק טיפשי.. עוד לא החלטתי מה יותר גרוע), תשנני ותיישמי כלל ברזל שיכול להציל אותך מכל צרה: כשאת לא יודעת מה לעשות – לכי בעקבות הלב! אופס… התכוונתי – לכי בעקבות היד! לאן שהגבר מפנה לך את היד – זה הכיוון אליו תלכי. גם אם את לא מכירה את התרגיל, ואין לך מושג, לכי עם כיוון היד. זה נקרא הובלה, ועלינו ללמוד להיות קשובות לה (זה לגמרי משהו שמשתפר עם הזמן, אל תדאגי). ואם בכל זאת לא הצלחת להבין, לא נורא! – זה לא שהוא מושלם… 😉

“אוף, אני עומדת בצד, שיר מהמם מתנגן, ואף אחד לא מזמין אותי לרקוד. מה נסגר עם הבנים היום?… טוב, אני פשוט אשב לי פה בצד, בחושך, עד שמישהו ישים לב אליי…”

בנות, שלוש מילים לי אליכן: קאט דה בולשיט. אם לא שמתן לב, אנחנו בשנות האלפיים. אם בא לך לרקוד, אל תחכי שפרינס צ’ארמינג יופיע עם מרכבתו (או אינשופלתו) ויושיט לך יד.
תאמיני לי, קצת אומץ רק יחמיא לך! ובינינו, כשאת כל כך בטוחה בעצמך, מי יוכל לסרב לך… ?

 

ולסיום, אם הגעתם עד לכאן, בוודאי תהיתם ביניכם לבין עצמכם איפה התשובה לשאלה שלשמה התכנסנו – מה נשים רוצות.
אז בנים יקרים, כפי שהבנתם, מאד לא פשוט להיות אישה, קל וחומר להבין אותה. האם באמת ציפיתם להבין אותנו ע”י קריאת מאמר אחד?! הרי אנחנו בעצמנו לא יודעות מה אנחנו רוצות! כשנדע, מבטיחה לעדכן.
ועד אז – תיהנו, תחייכו, תרקדו, ומדי פעם כשלא תבינו אותנו – הכי טוב שפשוט תשאלו.

שלכם,
אפרת