הדרכת הסלסה הראשונה שלי
“להדריך סלסה”, נשמע פשוט לפעמים. בשבילי זה לא פשוט עד היום.
ובכלל – מתי היתה ההדרכה הראשונה שלי, תלוי את מי שואלים.
אז לאחר קורס המדריכים המלחיץ והמאתגר ואחרי מעל ל 5 שנים של הדרכה בצוות לטינגייט אני חוזר אחורה ומנסה להגדיר מתי התחלתי להדריך באמת.
למה נרשמתי לקורס מדריכים? כי חשבתי שזה מגניב, כי חשבתי שלהציג את עצמי בתור מדריך סלסה ישמע כמו רעיון נחמד וכן, כי אולי זאת עוד דרך טובה להתחיל עם בחורות. למרות שהרעיון היה משעשע בהתחלה לא חשבתי שאהיה מדריך בפועל או שאתקבל לצוות לטינגייט. באיזשהו מקום אפילו התעלמתי מהעובדה שאצטרך להעביר שיעורים. לעמוד מול קהל של תלמידים וללמד אותם סלסה?! מי חשב על זה בכלל…. עד היום, לפני כל שיעור שאני מעביר אני קצת מתרגש, חושב מה ואיך אני הולך להגיד, וגם קצת שותה לפעמים בשביל להרגיע את ההתרגשות (לא רק מים). היום כשאני מנסה לשחזר לאחור ולחשוב איך התחלתי להדריך סלסה – קשה לי נורא להגדיר מה היה השיעור הראשון האמיתי שלי, אז החלטתי לכתוב על זה בלוג.
השיעור (השכונה) הראשון
אני בטוח שזה קרה להרבה ממכם – אתם יושבים בקבוצה או עם כמה חברים ולמרות שניסתם לגרור אותם למועדון עשרות פעמים הם מתעקשים לא להגיע אבל כן רוצים שתלמדו אותם איזה צעד או שניים , בקטנה כזה… אז לי קרה מקרה דומה : בתקופת הצבא נשלחתי לבסיס נופש שנקרא “חוסן” -שלושה ימים שמוקדשים לספורט ופעילות גופנית (ככה זה שאתה משרת בחיל האוויר בתחום המחשבים, לפעמים דורשים ממך לעשות ספורט). ב”חוסן” הייתה לנו האפשרות להעביר שיעור בנושא ספורט.
החברים שוב ביקשו שאעביר שיעור סלסה אבל הפעם החלטתי שאני הולך על זה! איך היה אתם שואלים? אז במילה אחת : מזעזע ! הגיעו יותר מ40 תלמידים ואחרי שלא ידעתי מה להגיד או איך ללמד ,נשארו בסוף השיעור כ 10תלמידים. העיקר שעשיתי את כל מה שיכולתי… לאחר השיעור ניסיתי להבין למה היה כזה גרוע, מה אמרתי ואיך אפשר אולי להגיד את זה אחרת, אבל את האמת… זה לא הטריד אותי יותר מדי. הנחתי שלא אתעסק בזה בעתיד 😉 טעיתי… לאחר השיחרור מהצבא, חיפשתי את עצמי בכל מיני מחשבות של: “מה לעשות בחיים” ,מתלבט בין הנדסה למדעי המחשב (ההבדל הכל כך מהותי) ולהפתעתי בדיוק התחיל קורס: “הכשרת מדריכי סלסה של לטינגייט” במועדון הפנורמה דאסנפלור. החלטתי לנסות את מזלי כי “מה כבר יכול להיות…” גם ככה הדליקה אותי הפוזה של להציג את עצמי גם בתור מהנדס וגם בתור מדריך סלסה. לא באמת חשבתי לעומק על הרגע שבו אצטרך לעמוד ולהעביר שיעור אבל ה- title יותר הדליק אותי. ואם להיות קצת חנון ואמיתי חשבתי שאם אדע איך ללמד, אוכל ללמוד יותר טוב כי אבין את נקודת המבט של המדריך. ואז התחיל הקורס.
השיעור הראשון בקורס
ברגע שהכי לא ציפיתי זה היכה בי. אוהד (המדריך הבכיר אשר היה אחראי של הקורס) ניגש אלי והסביר לי שעוד שבועיים אני צריך להעביר את שיעור הסלסה הראשון שלי! נלחצתי, לא ידעתי מאיפה להתחיל. למרות שתויגתי כ”רקדן קובני” השיעור הראשון שהעברתי היה דווקא שיעור LA. כמה מחברי לקורס כבר העבירו שיעורים, אבל עדיין הייתי יחסית בין הראשונים. בתקופה ההיא ההרגשה שלי היתה שאני בקושי יודע לרקוד LA מקצועי, אז איך אני אסביר את הצעדים שלי ? ועוד מול קבוצה של חניכי קורס מדריכים! ועוד לא התחלתי לדבר על זה שהייתי צריך להסביר גם את הצעדים של הבנות….בקיצור החלטתי שאני לוקח את הנושא כפרויקט: מרגע זה בכל מועדון שהייתי נכנסתי לשיעורי LA בלבד. לקחתי כמה בנות שהכרתי ותרגלתי את התרגיל שעלי להעביר בשיעור במשך מעל לשבוע. עבר זמן עד שהרגשתי שאני יודע לבצע אותו בצורה מושלמת. לאחר מכן דיברתי עם כמה מחברי להקורס שיובילו אותי לתרגיל, אבל הפעם בתור בחורה , להפתעתי הצלחתי את צעדי הבנות והרגשתי מוכן לקראת השיעור. אוהד, תיקן אותי בכמה דברים אחרונים ואמר לי לחשוב איך אני הולך להסביר את זה לתלמידים. הוא הסביר לי דגשים חשובים ודגשים פחות חשובים (הצלחתי לזכור מעט מההסברים). המשכתי להתאמן ולהתכונן עד שהגיע רגע האמת: השיעור. הפחד הגדול שלי היה שלא אצליח להשתלט על הקבוצה ולהפתעתי החבר’ה פירגנו והתנהגו יפה בשיעור. הלכתי לפי הכללים: הצגתי את עצמי , את העוזרת, הדגמתי את התרגיל. והתחלתי ללמד. אני אגיד את זה בשפת הסלנג :”פשוט זרמתי עם השיעור…”, כמובן שמעל ל 50% ממה שתיכנתי להגיד פשוט לא אמרתי. מפה לשם והופ! הגיע שיר התירגול. להפתעתי המשוב שקיבלתי היה לא רע, השיעור היה מוגדר כשיעור “טוב”, לפחות יחסית לפעם ראשונה.
השיעור הקובני הראשון בקורס
אחרי שהשיעור הראשון שלי הוגדר כ “טוב”, השיעור הבא היה השיעור הקובני , זה הוא רגע האמת מבחינתי.. הייתי חזק יותר בתחום הקובני וזה היה השיעור הראשון האמיתי שאני ארגיש בו בטוח להעביר שיעור בקורס ! בנוסף – זו הייתה באמת התרגשות…אחרי הכל כולם מצפים שיהיה לי שיעור מעולה.
התרגילים שהעברתי היו יחסית מתקדמים אבל הפעם ידעתי לבצע אותם גם כבחור וגם בתור בחורה וכל שנשאר לי לעשות היה לחשוב על איך ללמד את התרגילים ולא רק על איך לבצע את התרגיל. הכרתי את כל הדגשים , תירגלתי את הלימוד שוב ושוב.
כשהגיע היום הגעתי מוקדם, התאמנתי שוב על איך שאני מעביר את השיעור והרצתי אותו בראש כמה פעמים. באותו היום העבירו לפני שלושה שיעורים וכולם קיבלו את ההערה המבאסת: “בשלב הזה של הקורס ציפינו לשיעור טוב יותר”. ואז הגיע השיעור שלי: הייתי בטירוף שלי והעברתי שיעור טוב ומצחיק. כשהגיע זמן המשוב שמחתי לשמוע את המשפט: “סוף סוף שיעור טוב”
אחד החניכים שאל אם השיעור הזה מוגדר כשיעור מספיק טוב בשביל להיות במועדון? ונאמר לו ללא היסוס שכן. אין ספק שזו המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. אך כמובן יחד עם כל זה הגיעו גם דגשים והתיקונים רבים.. השתדלתי להתרכז במה עלי לשפר כדי להצליח בשיעור מול הקהל סלסה אמיתי..פעם ראשונה מול קהל בניגוד לפעם הראשונה הפעם הייתי הרבה יותר מוכן. נכנסתי כבר להתלהבות של ההדרכה והתחלתי להבין שאני ממש נהנה מזה. הפעם רציתי להפציץ בשיעור אז החלטתי שאני הולך להמר בגדול – אני הולך ללמד את הקהל תרגילים משלי , ככה סתם דברים שאני המצאתי. לא אשכח את ההתרגשות כשהקהל התחיל להיכנס למועדון והבנתי שמגיעים אנשים רבים לשיעור.
השיעור היה בסגנון הקובני ברמה מתקדמת – מעגל הרואדה היה מורכב מלפחות 30 זוגות (ואני לא מגזים!).הייתי מוכן יותר מתמיד להעביר לקהל את שיעור שלי שאני בניתי ובאמת היה מטריףף!
אין ספק שזה היה אחד השיעורים הכי כיפיים שהעברתי. ומשם הכל היסטוריה….
הבנתי שאני ממש אוהב להדריך, התקבלתי לצוות לטינגייט שהוא הצוות הכי אוהב וותיק בארץ. גיליתי שאני נורא אוהב את החיבור עם הקהל, הבנתי שהתכונה להיות מורה עוברת במשפחה (שכנראה ירשתי מאמא) והכי חשוב למדתי שלפעמים הדברים שמתחילים כחסרי משמעות הופכים להיות הדבר המרכזי בחייכם.
אין ספק שהדרכת סלסה הפכה להיות חלק בלתי נפרד משנות העשרים שלי ומקווה שאמשיך לעשות כך.
